מותגי אופנה התרגלו לחשוב שבלי הפקה נוצצת, לוקיישנים הזויים ותקציב שאין לאף אחד – אין קמפיין. ואז בא ג'קמוס, שלף אייפון מהכיס והזכיר לכולם שקריאייטיב טוב שווה יותר מכל רחפן וסט מצלמות.
קמפיין שלם, אחד הוויראליים של השנה, צולם כולו באייפון. לא כי אין תקציב, אלא כי יש פיצוח. כשהרעיון מדויק, הכלי לא משנה. יותר מזה, דווקא הבחירה באייפון הפכה את הקמפיין לוויראלי. למה? כי במקום עוד סרט מלוטש שמתאמץ להיראות כמו פרסומת, קיבלנו תוכן שנראה כמו משהו שהחברים שלנו היו מעלים לסטורי.
להבין איפה הקהל חי, ואז לצלם
הקטע הוא שזו בכלל לא בחירה טכנית, אלא מהלך אסטרטגי. סיימון פורט ג'קמוס, המעצב של המותג, גדל באינסטגרם. הוא לא "מפרסם ברשתות", הוא חי אותן. הוא מבין בדיוק איך נראה פיד של העוקבים שלו ומה גורם להם לעצור.
כשכל הפיד שלהם מלא בתוכן שצולם באייפון, ג'קמוס לא בא עם מצלמת קולנוע ו-15 אנשי צוות. הוא נשאר בשפה של הפלטפורמה. לא מנסה להרשים, לא מתאמץ – פשוט משתלב.
מותגים שרגילים לחשוב שהפקה מנקרת עיניים היא כרטיס הכניסה להצלחה, יכולים ללמוד מהקמפיין הזה שדווקא פשטות מדויקת עובדת הרבה יותר טוב.
הפיצוח לפני ההפקה, תמיד
וזו בדיוק הבעיה של הרבה מותגים. הם מתחילים מהסוף – מאיזה ציוד יביאו לסט ואיזה במאי יצלם. אף אחד לא שואל את השאלות הנכונות: מה אנחנו רוצים להגיד? מי הקהל שלנו? איפה הוא נמצא? מה יגרום לו לעצור?
כשאין פיצוח, שום מצלמה מתקדמת לא תציל את הקמפיין. וכשיש פיצוח טוב, אפשר לצלם באייפון, בנוקיה או במצלמת אינסטנט ועדיין להפוך לשיחת היום.
אז איך עושים את זה נכון?
קודם מחליטים מה רוצים להגיד, אחר כך איך אומרים את זה. משתמשים בכלים שעובדים בשביל הסיפור, לא בשביל הרושם. ולא מפחדים להשאיר את זה פשוט – כשיש רעיון טוב, הוא לא צריך תפאורה.
ובקיצור…
ג'קמוס לא המציאו כלום. הם פשוט זכרו משהו שהרבה מותגים שכחו בדרך: זה לא משנה כמה מצלמות הבאת לסט או איזה לוקיישן סגרת, אם אין לך פיצוח – אין לך קמפיין.