בחירות תחת אש

עוד לא ברורה לי ההחלטה התמוהה של שר הפנים לקיים את הבחירות המקומיות בסוף ינואר, ולא בסוף פברואר.

מה הדחיפות לקיים מערכת בחירות כאשר כוחותינו עדיין בלב עזה ,כאשר מועמדות ומועמדים לא יכולים לקחת חלק אמיתי, והקשב הציבורי נתון לחטופים ולא לשאלות הרות גורל של פינוי אשפה וחזות פני העיר.

אבל, הפוך נפל, והמועמדים צריכים להערך למבצע בחירות תחת אש, על כל המשמע מכך.

אז הנה חמש תובנות שלי לקראת הבחירות הקרבות:

1. הנחת המוצא שלי, לקראת הבחירות שהיו מתוכננות בסוף אוקטובר, הייתה שאחוז ההצבעה יעלה בממוצע ב-10%. האנרגיה של המחאה הייתה אמורה לסחוף מספר שיא של בוחרים אל הקלפי – גם כאלו שמעולם לא התעניינו בבחירות מקומיות. הערכה מעודכנת: הממוצע הארצי ירד ב-10%. מי שלא באמת מעורב – לא יטרח להגיע אל הפרגוד.

2. החשיבות של (GOTV (Get out the vote, עלתה פלאים. אם חשבנו שהפעם אנשים פשוט יגיעו לקלפי גם ללא דעה מגובשת, הפעם מי שיטרח להגיע הם הבוחרים המעורבים יותר בעלי הדעה. מי שיפעל חכם בניהול הדאטה שלו, ובהמרצת הבוחרים – יתחזק.

3. הכל מותר. כן, זו מלחמה, אבל הציבור יודע להפריד. מותר לעשות קמפיינים שליליים. מותר להביע ביקורת. מותר לתקוף. אל תחשבו שבגלל שהאווירה הלאומית היא דכאון מהול בעצב אז עליכם לעשות קמפיינים פרווה נטולי אמירה. הציבור עייף וכואב אבל חכם.

4. תתחילו מההתחלה. כנראה שהיה לכם קמפיין מגובש, אבל הכל השתנה. הסנטימנט הלאומי והמקומי, האנרגיה והמומנטום של מועמדים, האג׳נדות  הרלוונטיות. אל תמשיכו בקופי-פייסט את הקמפיין הקודם, אלא תכננו ותחשבו עליו כאילו אתם מתחילים מחדש לחלוטין.

5.אמנם יש עוד למעלה מחודש ,אבל בפועל זה יהיה קמפיין של 10 ימים. אז הלגיטימציה הציבורית לצאת ולעשות תעמולה מלאה וצבעונית תהיה בשיא. תכינו את כל התותחים לפרק הזמן הזה.

והכי חשוב – אל תתייאשו. זה מאוד מסתכל לעשות בחירות באווירה הזו, אבל השלטון המקומי חשוב – אולי חשוב מאי פעם. אסור לנו לוותר עליו, ועל חמש השנים הבאות, בגלל המלחמה. 

#עד_הניצחון.